man should bear in mind that he must die. "What man is he that liveth and shall not see death," Psa. lxxxix. 48, and must hereafter render an account of his deeds. "Consider from "whence thou comest and whither thou goest, " and in whose presence thou must in futurity "render an account in judgment," Ethics, c. 3. Therefore, should he who desireth life, the eternal life of the world to come, endeavour to avail himself of the days which are alloted him in this world to prepare for the next; his sole object and appointment on earth being to serve his Creator and obey his commandments, in the observance of which his hopes of futurity must depend; to which all his terrestrial labors tend, and will meet their just reward. But, it may be observed, if the position be correct, what benefit is derived by man from GOD's creating all things for his use, since they avail nothing to his future happiness? To this Rabbi Jacob has replied, in Ethics, c. 4. " prepare thyself in the anti-chamber;" this being figuratively compared to a court-yard or entrance to a future world. GOD has created all things for the benefit of man, to keep him on the earth that he may be enabled to attain by their means his true object-eternal life: thus it says, prepare thyself in the anti-chamber,' i. e. in this world, "with good deeds and acts of "beneficence and keep the precept of the Creator "that thou mayest enter into the dining-room,' which implies the future world. It is also said, באויר כן ימינו עלי ארץ : גם ידע כל האדם שעתיד למות כדכתיב תהלים פ"ט מ"ח מי גבר יחיה ולא יראה מות וכ"ו ועתיד ליתן דין וחשבון ממעשיו כדגרסינן במסכת אבות פרק שלישי דע מאין באת וכו' ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון וכו' ע"כ מה יעשה האיש החפץ חיים כלומר חיים הנצחי של עולם העליון : ירא לאהוב אותן הימים שהוא חיי בעולם הזה ויעסוק בהן בדבר שהיא התכלית לו לעולם הבא : ומה היא התכלית האמת של עולם הזה היא רק בעבודת הבורא ולקיים מצותיו היא התכלית אמיתי של עולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא : וזולת זאת אין יתרון לאדם בכל עמלו שיעמל תחת השמש: ואם תאמר אם כן ומה היא הטובה אשר עשה ה' לאדם בכל הנבראים אשר ברא אהים לטובת ב"א אם אין שום תכלית בהם: ע"ז השיב ר' יעקב באבות פרק רביעי באמרו התקן עצמך בפרוזדור שהוא העולם הזה שדומה לפרוזדור בפני העולם הבא: והק' בה ברא את כל הנמצא לטובת בן האדם כדי לקיימו על הארץ: וזהו הטובה הגדולה אשר עשה ה' בהבראו את כל as it was; and the spirit shall return unto God who gave it." Thus, as I have before observed, man's only pre-eminence is his soul, the portion derived from GoD above. Now as I have shewn that GOD, who created the universe, created it and all therein for the benefit of man; is it, therefore, meet that this creature of his formation should violate those commandments ordained for his observance by him who hourly, nay momentarily, showers innumerable blessings on him. Is it not then apparent that whilst thus transgressing the precepts of his Creator, he is at the same time destroying a part of the creation, for as the number of his members correspond with the number of GOD's commandments, so does every precept refer to some member, and consequently whilst he abuses a precept he is imperceptibly destroying himself who, as before observed, is an epitome of the worldas in the Ethics, chap. 2. "Balance the loss "sustained by the non-performance of a precept દ against its consequence and the reward of sin," (the reward of the pleasure of sin against its loss): viz. what he has sustained by it. Therefore, should every reflecting man call himself to account for the sins he has committed, and endeavour to expiate them during his existencesince all our days pass as a shadow, not as the shadow of a tree, but as the shadow of a bird flying in the air, are our days on the earth: every Ꭰ וכ : וזה שאמרתי כי כל ייחס הגוף אינו אא מצד הנשמה שהיא חלק אקי ממעל : ומעתה כי נראה שהבורא העולם ברא את כל אה לטובת ב"א : היתכן ליציר החמר זה לעבור על מצותיו על כל הטובת שעשה עמו כבר ומה שעושה עמו כל שעה ורגע בכל ימי חייו : הלוא אותו בן אדם כמחריב דבר אחד מהבריאה אשר ברא אהים בעבורו ולתועלתו : שהרי מספר תכונו צלמי תבנית אבריו כמספר מצותיו : כי כל מצוה ומצוה היא מיוחדת לאבר אחד : ובפגמו אותו מצוה שהוא מצווה כנגד אתו האבר שבו הרי הוא כמחריב לעצמו ולעולמו: (לפי שכל מה שנברא בעולם נברא ג"כ בבן אדם כדגרסינן באבות דיר נתן דף ח' ע"ב ע"ש וכנגד זה אמרו במסכת אבות פרק ב' הוי מחשב הפסד מצוה כנגד שכרה : ושכר עברה כלומר שכר הנאת עברה) כנגד הפסדה מה שהוא מפסיד בעבורה : על כן יפה לכל משכיל לחשוב עם עצמו כמה עברות בידו ויתקנס בעוד נשמתו בו : מאחר שכל ימינו רק כצל לא כצל האילן אלא כצל העוף שפורח But earth he is formed from, fire is his ardour and animation, and water also forms a part of man". thus is man in himself a little world. although these properties exist in other animals (for man's pre-eminence over beast is nought*), yet man has the preference in possessing a soul, a portion confered on him by GoD from above, which was manifested when GOD said, "Let us make man in our image, after our likeness," Gen. i. 26. Thus he addressed the earth, implying that man should be constituted one portion celestial and the other terrestrial: "And the LORD God formed man of the dust of the ground," (which alludes to his earthly particles,) " and breathed into his nostrils the breath of life," (which alludes to the soul imparted to him by God). Gen. ii. 7. "In our image, after our likeness," signifies the human frame as the earthly or the terrestrial image, and the soul as the celestial portion or image of God-but the creation was by God alone: "God created man in his own image; in his own image created HE him," Gen. i. 27. which is further explained in chap. iii. 19. " In the sweat of thy face shalt thou eat bread, till thou return unto the ground: for out of it wast thou taken for dust thou art, and unto dust thou shalt return.' Solomon also says, Eccles. xii. 7. "Then shall the dust return to the earth * In Heb. ¡””s which initials mean now 08-Man has a pre-eminence-the soul. |