ואם היתה כוונת הכתוב באמרו יכרת משיח על המשיח הנגיד שהזכיר בתחלה לפי דעתם אז היה לו לומר יכרת המשיח הנגיד בהא הידועה : כמו שאמר ו"ה"עיר ו"ה"קדש ביה הידועה לפי שנזכר כבר באמרו ועל עיר קדשך וכו' : וכן לא מצינו שהיה אגריפס רשע ואם על שנתחבר לרומיים זה היה בהכרח עבור הפריצים כמו שכתוב יוסף בן גוריון בספרו : ועוד מצינו שכורש היה עובד ע"ז והכתוב קורא אותו משיח ישעי" מהי א' וכו' : ואם עבור שלא נמשח בשמן המשחה הלא גם כורש לא נמשח בשמן המשחה : ובזה נשלמה תשובה מסכמת מכל צד על דבריהם אשר לא יוכל להכחיש חוץ עקש ופתלתול : כי כל תשובת בראיות ברורים עם מאמרי הכתוב שכל אשר עיניו בראשו ודעתו מיושבת עליו וכל המבקש לראות האמת יכיר בין טוב לרע ר"ל בין דברי שקר לאמת * But the fact is that all these verses never meant Jesus. The name of Messiah has been attached to many, such as the high priests; as in Leviticus, iv. 3. "If the priest that is anointed do sin according to the sin of the people," &c. King Saul was also called the anointed of God; as in the first book of Samuel, xxiv. 6. " And he said unto his men, The LORD forbid that I should do this thing unto my master, the LORD's anointed, to stretch forth mine hand against him, seeing he is the anointed of the LORD." Likewise, the Prophets were called the anointed of God; as in Isaiah, lxi. 1. "The Spirit of the LORD God is upon me; because the LORD hath anointed me," &c. Cirus was also called the anointed the Prince of God, Isaiah, xlv. 1. " Thus saith the LORD to his anointed, to Cirus," &c. And this is what was told to Daniel, ix. 25. And Agrifath, the appellated Messiah, who, curtailed in life, was killed at the time of the second temple. This is a pure and plain exposition, and not as the Sophists explain, that the first and second prince whom the text quotes, alludes to Jesus: they expose such doctrine to the public without having either notion or conception of what the Scripture intimates. Furthermore they object to, and demand how is it possible for the Scripture to nominate Agrifath Messiah, all the time he being a profligate? for he joined with the Romans, nor is he anointed with the oil of anointment. But it is not surprising that our literate declared Cirus as a prince Messiah, and Agrifath as the cut off Messiah, because they were both kings, and the name of Messiah has been attached to all them to whom a reign over the people was entrusted. אך לפי האמת אין שום דמיון או סברה מאו הפסוקים על משיח שלדעתם : כי רבים הם אשר נקראים בשם משיח כגון כהנים כדכתיב ויקרא ד' ג' אם הכהן המשיח יחטא לאשמת העס וכו' : כמו כן היה שאול המלך ג'כ נקרא משיח ה' תמצא שמוץ אי כדי וי ויאמר לאנשיו חלילה לי מה וכו' למשיח ה' לשלח ידי בו כי משיח ה' הוא וכו' : וכן נקראו הנביאים משיחים כמו ישעי' סא" א" יען משח ה" אותי וכו' : כך קרא הק"בה לכורש משיחו ונגידו מישעי" מה אי כה אמר ה' למשיחו לכורש וכו' : וזהו הנאמר בדנים ט' כה' וכן נקרא אגריפס משיח שנכרת ונהרג בעת החורבן השני ופירוש זה אמת הוא ובהור בטעמים : ולא כמוהם שפירשו נגיד הראשון על ישו וגם השני וזהו בלי תבונה : ועוד אומרים איך אפשר שיקרא הכתוב את אגריפס משיח אחר שהיה רשע ונתחבר עס הרומיים וכן לא היה נמשח בשמן המשחה : אך אין לתמוה על שפירשו חכמינו ז"ל משיח נגיד על כורש ויכרת משיח על אגריפס : מאחר שהיו שניהם מלכים ושם זה על הממונה על בני ארס : It is very evident that they do not possses a precise opinion concerning the beginning nor the end of these weeks, their doctrine differs one from the other, and neither of them has a true foundation to appeal to, nor a sound argument which can in one single point withstand a true scrutiny: for some say that Jesus died forty-two years previous to the destruction of the second temple, accordingly he must be born seventy-five years pevious to the destruction of this temple, as he only attained the age of thirty-three years. Others say that he was born one hundred and seventy years previous to the destruction of the last temple, accordingly we ought to count at present one thousend nine hundred and twentyfour years. In short, and without much prolixity, their calculations do not in the least coincide with that of the holy Scripture, yet will they explain the followin text as meant upon Jesus, Daniel, ix. 25." Unto the Messiah the Prince, shall be seven weeks," &c. But a very little understanding will convince every attentive reader to the contrary, for he was not born in the first seven weeks, but four hundred years afterwards; and to rid themselves of this cumbersome objection, they unite the seven with the sixty-two weeks, and expound it as if the text said, seven weeks and sixty-two weeks the street shall be built again, &c. According to this interpretation there ought to stand sixty-nine weeks; Why does he make a division between the seven and sixty-two weeks? since he speaks as including the whole wherein "The streets shall be built again, &c. האמיתית שהתחלת הע" שבועים שהוא מחורבן בית הראשוו עד סוף חורבן בית שני : ע"כ נראה שאין להם ידיעה ברורה בהתחלת או השבועים ולא בסופם : כי זה אומר בכה וזה בכה בלתי שום יסוד שישענו עליו. : וכמו כן קצתם אומרים שהומת מיב שנה קודם החורבן בית השני : איך יתחייב שנולד ע"ה שנים קודם החורבן כי בן לגי הומת : וקצתם אומרים שנולד קיע שנים קודם החורבן איך לפי דבריהם זה היא שנת אלף תשע מאות עשרים וארבע מלידתו : סוף כל דבר לא נמצא שום אחד מאלו המספרים מסכים עם הכתוב כלל : והם מפרשים מאמר עד משיח נגיד שבועים שבעה עליו וזה אי אפשר כי לא נולד בז" שבועים הראשונים כא" ת" שנה אחר כך : וכדי לצאת מזה הספק מחברים שבועים שבעה עם שבועים ששים ושנים ומפרשים כאלו אמר שבועים שבעה ושבועים ששים ושנים תשוב ונבנתה רחוב וכו' : ע"כ לפירוש זה שלפי סברתם היה. לו לכתוב שבועים ששים ותשע : ולמה עשה חילוק בין הז" - הששים ושנים כיון שעל כלם יחד אמר תשוב ונבנתה רחוב וחרוץ וכו' : |